רוקדים בגשם

לצלם ולהתרגש.

לניר אליהו יש סטודיו יפהפה לריקוד במרכז ירושלים. זה יפה ונחמד, אבל לא זה מה שגורם לי לחלוק את המידע הזה.

לסטודיו יש פרויקט ייחודי שנקרא רוקדים בגשם-סטודיו לריקוד', המיועד לחולי דמנציה ואלצהיימר.

הוזמנתי לצלם שיעור ריקוד ו"מסיבת תה", ומצאתי את עצמי מתרגש ומתפעם. דמנציה ואלצהיימר לא ניתן לרפא, אבל ניתן להקל ולהאט את התקדמות המחלה, ריקוד ומוסיקה הם אחד הדברים דרכם משיגים זאת. הרקדנים נעים לצלילי המוסיקה ומחוללים על רצפת הפרקט היפה, כשהמדריכים קשובים ליכולותיהם של החניכים המבוגרים, ומשנים את קצב המוסיקה בהתאם: טנגו סוער, ואז ואלס איטי להפוגה. הכל בצורה מקצועית ובאוירה חמה ומחבקת. במקום גם פינת קפה ותה נחמדה ומפנקת ובצידו השני של החלל יש חדר מוסיקה מעוצב המשרה אוירה נהדרת.

קשה להבחין מי מטפל ומי מטופל, היות וגילם של מדריכי הריקוד נע בין 20 וקצת ל 90 וקצת... אבל מכנה משותף אחד היה לכולם - מרץ, אהבה לריקוד וחיוך מרוח על הפנים.

צילמתי, וחשבתי לעצמי על הזכות שיש לאנשים לעבוד בעבודת קודש כזו. אם רק לא היו לי 2 רגליים שמאליות...

אז אם אתם מכירים אנשים הקשורים לחולי דמנציה ואלצהיימר, ממליץ לכם בחום להפנות אותם לניר.

ואם אתם רוצים תמונות יפות, מוזמנים לפנות אלי. כבר נמצא דרך לריקוד משותף.