5.6/60

ב"ה, בלוג 1. כסלו תשע"ו

לא חסרים מקומות בהם נשמעת קריאת שבר נוסטלגית עם המוטיב החוזר של "פעם.. פעם...פעם ."

'פעם מנוע של מכונית גרמנית לא היה רואה מוסך',

'פעם קנית נעלים לכל החיים','

פעם לגבינה הצהובה היה טעם אחר.. מיוחד'..

בטח 'מיוחד'- כי חמש דקות לפני שיוסף מהמכולת פרס לך 200 גרם גבינה צהובה הוא חתך באותו הסכין גוש חלבה על המשקל..

התמורות בענף הצילום מתרחשות כמו גל צונמי ענק עד שלעיתים אי אפשר לזכור מה היה כאן קודם. זה טוב לעצור מדי פעם ולהביט אל ציר הזמן, לקבל פרספקטיבה על הדרך ולהבין שבלי לשים לב עברנו מהפכה של ממש.

בתקופה הפרה היסטורית לכרטיס הזיכרון קראו פילם והיה בו מקום ל 36 תמונות (אלא אם היית בעליה של האולימפוס פן החביבה),

מושג מקובל שהיה שגור אז בתחום צילום האירועים נקרא: "5.6/60"

אם לא שמעתם עליו, קיים חשד סביר שאתם עדיין מסתרקים בבוקר, ושלמצלמה הראשונה שלכם קראו D משהו...

שוק צילום האירועים היה נחשב אז לתחתית שרשרת המזון הצילומית.

בשוק שלטו"פוטו" למיניהם, ולמרות שלרוב - לבעלים ומייסד השושלת היה רקורד מרשים בצילום, איכשהו, לתחום האירועים זה לא זלג. לאירוע היה מגיע צלם שבמקרה הטוב ידע דבר או שנים על צילום, אבל היה מוגבל לחלוטין מבחינה טכנולוגית, ובמקרה הרע, אפילו לא ידע שהוא מוגבל משום שלא הבין דבר בצילום.

הוא הגיע היישר מה"פוטו", שם ציידו אותו במצלמה/עדשה ובפלש,

כשהוראות ההפעלה כללו הרבה פעמים כלל אצבע פשוט וברור: 5.6/60!

כלומר – צמצם 5.6, מהירות 60, אין הצדקה לחרוג.

הגדילו לעשות הבוסים הזהירים, שאף הדביקו (בחיי, לא ממציא!)‏ את גלגל המהירות לבל יחליט להסתובב לו חלילה.

יצירתיות באירועים היתה דבר נדיר, והסתכמה בחשיפות כפולות, או בפילטר משושה. 'המקצוענים' ידעו אפילו לשלב את הזוג בתוך כוס בטכניקות הדפסה מורכבות. זה לא שהצלמים היו גרועים. הטכנולוגיה היתה פשוט מוגבלת.

צלמים מקצועיים שרצו להביא את יכולתם לידי ביטוי היו צריכים לירוק דם וייזע, ולקבל תוצאות שיחסית לימינו - מביכות!

חומר הגלם היקר לא איפשר לבצע נסיונות שווא, והתהליך הארוך יחסית של הפיתוח וההדפסה גרם לכך שעד שהתמונה המודפסת ביד - כבר שכחנו מה היו תנאי הצילום.

לא‏ היו יותר מידי אופציות, רגישות 200 אסא, האמיצים השתמשו ב 400, סרט אחד גג 800 ל'אפקטים', לרוב בשחור לבן או ספיה בגוון בוץ עמוק.

עם השנים התפתחה הטכנולוגיה והיה אפשר לצלם ב1600 כאפקט... בסרט של 3200 אפשר היה לספור את כמות הלידי הכסף - כמו גרעינים של אבטיח. בגלל הרגישות הנמוכה הצילום היה חשוך לגמרי, למעט מכת הפלש שהיתה מכסאחת את כל הנקרה בדרכה.

לראות עבודות של צלמים אחרים ולהחכים?

לשתף?

לא היה דבר כזה.

ירחונים מקצועיים היו מגיעים מעת לעת מעבר לים, או קלטות וידאו עם הדרכה מצלמים ותיקים, וגם אלוו היו בלתי ניתנות לצפיה בארץ הקודש עקב שיטת שידור שונה מהאמריקאית (pal/ntsc).

בקיצור - קשים חיייו של...

ברגע שעמדתי על דעתי וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, כלומר - לצלם, וגם להתפרנס, וליתר דיוק - לצלם בלי פשרות ולנסות להתפנס מזה, ניסיתי להגיע למצב שאני מרוצה מהתוצאה. למרבה המבוכה - הייתי ממש רחוק מזה. פאדיחה. השקעתי בלימודים, השקעתי בציוד, אפילו קניתי 2 ראשי סטודיו פלש, היה לי מץ 45 ו-מץ 60! אבל העסק לא עבד.

שעות רבצתי בקינג ג'ורג', במיני לאב של המעבדה הנחשבת באותם הימים, "פוקוס" זכרונה לברכה,מנסה להבין איפה אני טועה.

שם לראשונה פגשתי אייקונים כמו חיים מאירסדורף, אריאל רבינסקי, יעקב גולן, שאול מורגנשטרן ועוד רבים וטובים שהתייחסו אחרת לצילום האירועים.

נחשפתי לכך שאפשר גם אחרת.

אבל מה הסוד? איך מגיעים לזה?

ובכן, מאז ועד היום אני עדיין בודק...

יש לי קצת תובנות שאספתי עם השנים. יש עוד המון לאן להתקדם ומה לשפר.

אבל הכי חשוב, שכשמסתכלים היום אחורה ורואים איפה היינו ולאן הגענו, ושלכל חובב מתחיל יש היום במכשיר הנייד שלו יכולות וגישה לידע הרבה מעבר למה שהיה לצלם מקצועי בזמנו (בתיאוריה... על המעשי אפשר להתווכח) מבינים שבלי לשים לב היינו חלק לאחת מהמהפכות המשמעותיות בתרבות המודרנית.

אז אם אתה צלם מתחיל ואיזה דינוזאור מתחיל לחפור לך על איך 'פעם ופעם ופעם'

אל תקח את זה קשה - רוב הסיכויים זה שהוא אוהב את הגבינה הצהובה שלו עם קצת חלבה… ולא שאני מבין גדול בזה אבל ממה ששמעתי- הדינוזאורים נכחדו כי לא ידעו להתאים את עצמם לעולם החדש...

יאללה אני רץ לצלם עם האולימוס פן הדיגיטלית שלי..

(טוב נו.. לא רץ.. הליכה מהירה…)