ורדה ועזריאל שמחוני

ורדה ועזריאל שמחוני. רח' ט' באייר.
משפחת שמחוני הגיעה לעפרה מירושלים. כשהחלו ניסיונות ההתיישבות בשומרון הצטרפו לגרעין שילה (שניסה להתארגן לעלות לפני ההתיישבות בעפרה, אך ללא הצלחה). לביתם בירושלים הגיעו צבי בייטנר ז"ל והרב יונתן בלאס (רב הישוב נווה צוף). הם סיפרו שעפרה קמה, ומחכים להם בישוב. עזריאל נענה מיד לאתגר, והתנדב להגיע לעפרה אחת לשבוע. מתקופה זו זכורה לו בעיקר העבודה הקשה בעפרה ובבעל-חצור, והלב הפתוח של החברים. ורדה לא התלהבה מהרעיון בתחילה, היות ולא רצתה לעזוב את הקהילה החמה בקרית-יובל. החברים בעפרה לא הרפו, ושאלו את עזריאל בכל פעם מחדש "אייה אשתך"? עד שנתרצתה להגיע לשבת. הם התארחו בחדר האירוח בבית השיח' בחדר ללא דלתות וחלונות, כשהפתחים כוסו ביריעות ניילון והדלת בשמיכה, והשירותים היחידים בבית משפ' רסיס טל. כשהתרצתה ורדה והסכימה להתיישב בעפרה, לא היה מאושר מעזריאל. עבורו היה זה חלום ילדות - לחיות בישוב, לגדול ולצמוח יחד איתו.
קבלת הפנים שהכינו להם בבואם הייתה מרגשת במיוחד. שכנתם החדשה, נאוה מצוי ניגנה בגיטרה, ובנותיה יצאו לבושות לבן, עטורות בזרי פרחים ובידיהם לחם, מלח ונרות. הייתה זו חוויה בלתי נשכחת עבורם. אביצור, בעלה של נאוה יצא מייד לעזור לפרוק את הציוד מהמשאית יחד עם יורם רסיס טל.
לפי הסטנדרטים שנקבעו אז היתה הדירה שקבלו בבית "ע", "גדולה" מדי עבור זוג ללא ילדים, שכן היתה מיועדת לזוג עם ילד אחד לפחות. לאחר דיון הוחלט שיקבלו את הדירה תוך התחייבות מראש שכשתגיע משפחה עם ילדים יפנו את הדירה. "הזמני" הפך לקבוע למשך שנתיים. כשנולדה רעות-נחמה היתה שמחה גדולה בישוב, וכל החברים נטלו חלק פעיל ב"זבד הבת". כשנולד בנם השני, אלקנה, עברו לדירה קצת יותר מרווחת ב"דיור לעולה-עפרה צמרת" (סמוך למדרשה). ורדה שוחררה מביה"ח ביום הברית ממש כך שלא יכלו להתארגן לברית. רותי כ"ץ תפסה פיקוד, ויחד עם החברות ערכו את סעודת-הברית, דבר שהיה מופלא בעיניהם. ההתגייסות המשותפת לכל אירוע אפיינה את עפרה בכל שלביה. תנאי החיים בעפרה היו מאתגרים מאד. הבוץ שהיה בכל מקום, הנסיעות לירושלים, הכביסות, חוסר באספקת מים וחשמל, אך תחושת ה'יחד' והחלוציות גרמו להם לקבל הכל בשמחה.
השמחוניים זוכרים את אסיפות החברים דאז שהיו סוערות ביותר. חברים התנצחו והתנגחו בחריפות רבה. המפתיע היה, שלמחרת היום אותם חברים שנראו כ'אויבים' באסיפה, נשארו חברים טובים...
עזריאל עבד אז בירושלים כמדריך חקלאי-שיקומי לבעלי צרכים מיוחדים, ואח"כ כרבש"ץ בעפרה, ומנהל עבודה בבנין בישובים סמוכים לעפרה. כיום הוא עובד בשמירה בבית הספר בישוב. ורדה עבדה כמזכירת הישוב. באותה תקופה לא היו מכשירי טלפון אלא רק בחדר-האוכל ובמשרד, והנוהל היה שכל שיחת טלפון או הודעה שהגיעה לאחד החברים היו כורזים לו במערכת הכריזה. אותה מערכת שימשה גם להודעות על אירועים ולידות. לורדה זכורה במיוחד ההודעה שקיבלה ממנחם גרנית על לידת בנם. חצי שעה לאחר ההכרזה ברמקול, התקשר מנחם שוב ותיקן: "נולד לנו עוד בן"... ורדה התקשתה להאמין וחשבה שהוא 'עובד' עליה. כשהבינה שזו האמת הכריזה שוב: "תיקון תיקון – לנעמה ומנחם נולדו שני בנים, תאומים". המעניין היה שבאותה תקופה נולדו תאומים גם למשפחות אופן, הורוביץ וחלמיש, כך שהיו שחשבו שהדבר קשור לעבודה במחשבים...
בהמשך עבדה ורדה במדרשת "שובה" עם ר' משה ז"ל ורבקה שפירא שתח', וניהלה את אולפן העולים שהוקם שם. מאוחר יותר ניהלה גם את תלמוד התורה במשך 8 שנים.
עזריאל וורדה יזמו והקימו בעפרה את קופת הגמ"ח היישובי שפועלת עד היום באינטנסיביות בשיתוף פעולה עם קובי הורוביץ וחיים רוזן.
תודה לכם משפחת שמחוני על החלוציות, מאור הפנים, החיוכים והתרומה לישוב כל השנים.
אוצרים זכרונות - ברוך גרינברג