יעקב וחדוה ארליך

חדוה ויעקב ארליך , רח' ט' באייר.
חדוה ויעקב הכירו בסוכת הבסיס בו שירתו בצבא, נפגשו שוב בירושלים כעבור שלוש שנים, ושם הקימו את ביתם.
אחרי מלחמת יום כפור החליטו שהם חייבים לתרום ליישוב יהודה ושומרון והצטרפו לגרעין מעלה אדומים. לאחר שאורי ז"ל ויעל אליצור, שגרו בשכנותם, עברו לעפרה, וגרעין מעלה אדומים עדיין לא עבר לשלב המעשי, ומכיוון שרעיון ישוב דתי קסם להם יותר, עברו לעפרה בשנת תשל"ז (1977) עם שלושת בניהם, ובעפרה נולד בנם הרביעי.
כשנשאל יעקב בוועדת הקבלה האם הוא מתכונן לעבוד בישוב, ענה בכנות שאינו מבטיח, אך ישתדל. בפועל, כעבור שנתיים הקים יעקב את משרד המודדים הראשון ביהודה ושומרון, משרד הפועל עד היום...
יעקב דגל כל השנים בהעסקת יהודים, ומרבית העובדים לאורך השנים היו והינם מאנשי הישוב והאזור. בזמנו, עסק רבות בסימונן של קרקעות כאדמות מדינה, עליהן נבנו ישובים רבים, וכן בהיבט המשפטי שנלווה אליהן. כך הצליח לשלב בין אהבתו למקצועו כמודד ושמאי לבין האידיאולוגיה ואהבת הארץ.
רמז לחיבור לקרקע ניתן לראות במחרשה שבתמונה, שהובאה מכפר פינס, שם גדל יעקב, וחרשה את רגבי האדמה של משפחתו בדור הקודם.
חדוה, פסיכולוגית קלינית במקצועה, עבדה לאורך השנים באוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופת הפיגועים הקשים בימי האינתיפאדה הראשונה, יזמה חדוה התייחסות קהילתית להתמודדות הנפשית של התושבים בתקופה קשה זו - נושא שנמנעו לדבר עליו אז, במקומותינו ...
היא הקימה יחד עם שרה הראל ז"ל ויעל רוטנברג, ובשיתוף עם הישוב, צוות "רווחה" כחלק מצוות החירום של הישוב, שביזמתו התקיימו, בין השאר, קבוצות דיון, והובאו מרצים מובחרים בתחום. מיזם זה הווה תשתית להמשך הפעילות ופיתוחה לאורך השנים בעפרה ובמועצה.
חדוה ויעקב אומרים כי עפרה עבורם היא שילוב כל הדברים (כמעט) שרצו: ישוב כפרי -קהילתי-דתי וחברה אידיאולוגית, אמונית, וערכית. (מה עוד ששניים מבניהם גרים בעפרה...)
אמנם הם מציינים בגעגוע את תחושת האינטימיות והלכידות שהיתה בישוב בתחילת דרכו, אבל מאידך, גאים בהתפתחות הגדולה של הישוב והישגיו.
בריאות רבה משפחת ארליך, ותודה על שיתוף הפעולה.