ז'אבו הי"ד ותמר ארליך

תמר וז'אבו ארליך, רח' ט' באייר 1.
~
כשהסתיימה מלחמת יו"כ, כשהוא אחרי 4 שנות שירות, ודתי כמעט יחיד בסביבה, החליט ז'אבו למלא מצברים בישיבת הכותל. שם ברובע הרבה להסתובב בשטח בין החופרים והחפירות, הכיר אנשים מעניינים, למד את השטח, ועל הדרך שפשף את הערבית שלמד בזמן המלחמה.
באחד הימים הגיעה אל הטלפון הציבורי בישיבה שיחת טלפון עבורו. על הקו היתה המזכירה של בי"ס שדה עפרה שהזמינה אותו להגיע להדריך במסגרת "ירחי כלה" שאירגן הרב יואל בן נון במסורת "מטיילים בשטח" .
זמן מה קודם לכן כשהשתתף בפעילות של ביה"ס, הפגין ידע שהרשים את המדריכים, ושמו נכנס למערכת.
למזכירה אגב, קראו תמר אריאל. ארליך כיום.
ז'אבו הגיע להדריך, וב 77 עבר לעפרה. במשך 5 שנים הדריך בבי"ס שדה, שם הכירו הוא ותמר.
תמר, בת קיבוץ טירת צבי, הגיעה שנה לפניו לעפרה לשנת שירות שלישית, אחרי שנתיים צבא. היא שימשה כמזכירה בבי"ס שדה.
לאחר שהכירו והחליטו להתחתן, קבעו את יום החתונה לתאריך שהתברר כיום היסטורי - יום חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים.
היתה זו שנת בצורת קשה, אלא שבדיוק באותו יום הגיעה שמועה על גשם שאולי יגיע.
שתי תכניות מגירה הוכנו לחתונה, תכנית שמש ותכנית גשם.
בבוקר יום החתונה עוד נכנסה חברה לשאול אם להביא לה מירושלים משהו ללבוש מעל לשמלת הכלה. שיהיה...
בסופו של דבר, ולמגינת ליבם של האורחים שהגיעו מת"א ומטירת צבי, נערכה החתונה בגשם שוטף והאורחים בוססו בבוץ. לתמר תמונה המנציחה אותה עם שמלת כלה, ובוץ שמגיע עד לברכיה...
לאחר החתונה גרו במבנה קטן שמעל לחומוסיה. כשהתרחבו, עברו ל "ר" של ע.פ ר.ה מעל למלח"מ.
תמר למדה גגנות ועבדה כגננת בישוב ואח"כ בדולב. כשהתעורר צורך בחיזוק הישוב החדש עלי, יצאה משפחת ארליך ל"שנת שליחות" ועברה לחזק את עלי למשך שנה.
הם היו מבין 50 המשפחות הראשונות שבנו את בית הקבע שלהן בעפרה.
"אין יותר עפרה מזה" אומר ז'אבו. "רח' ט' באייר 1, הכי טוב שיכולנו לבקש"...
~
ז'אבו למד תואר ראשון ושני בהיסטוריה של עם ישראל ובתלמוד באוניברסיטה, והרבה לימוד עצמי.
ה"שיגעון" שלו זה ארץ ישראל ועם ישראל. במסגרת השיגעון הוא מרבה להסתובב בארץ, וביהודה ושומרון בעיקר. חוקר ובודק דרך הרגליים בעיקר מקומות נידחים ופחות קונבנציונלים, סיורים שמסתיימים בד"כ במאמר.
~
(על עניין ה"לא קונבנציונלי" אוכל להעיד בעצמי, כשלפני כמה שנים הצליח לרתום אותי למשימה צילומית בחברון. לא קיבלתי הרבה פרטים לפני היציאה לקרב, מלבד הסבר מעורפל על צילום שצריך להיעשות בפיר חשוך, ללא גישה, ו"מעט בעייתי"... ההתלהבות של ז'אבו וההסברים נשמעו מספיק משכנעים מכדי שאשאר בבית. וכך מצאתי עצמי בשעת לילה מאוחרת, בדרך לחברון, מצוייד במצלמה, בחצובת מצלמה מיוחדת בעדשה רחבה ובתאורה. נכנסנו לקאסבה בחברון, הולבשתי אחר כבוד באפוד מגן, ובתיאום מלא עם מחלקה צבאית שאיבטחה אותנו, נפגשנו עם האימם של אחד המסגדים שהוביל אותנו למסגד שלו. בקיר החיצוני בגובה הרצפה היה פתח קטן וצר. תפקיד המצלמה היה לאשר תיאוריה של ז'אבו שמתחת למסגד קיימת בריכת מים עתיקה, עליה נבנה המסגד. זחלתי פנימה בחושך עד שהרגשתי את קצה הפיר, לאחר מס' נסיונות צילום בחושך נמשכתי החוצה חזרה ע"י החיילים שבחוץ. למרות המרפקים המשופשפים והמדממים שלי, הוכתרה המשימה בהצלחה, והתמונות שנעשו "על עיוור" בחושך איששו במדוייק את התאוריה שלו. במקום היתה בריכת מים גדולה, שמדריגות מוליכות אליה, בדיוק לפי האיור שהראה לי לפני המשימה).
~
כדוגמא לסיורים שהוא מקיים כיום, הוא מספר על מפגש שהתקיים זמן קצר קודם, והתחיל סדרת מפגשים עם קבוצה של כ- 25 אנשים מתחומים שונים יחד עם הקצונה הגבוהה בצה"ל. המפגש התקיים ברוקד, נקודה שנמצאת על גבול ישראל-סוריה ברמת הגולן. השתתפו שם אנשים מתחום הארכיאולוגיה, זאולוגיה, היסטוריה, מתחום בעלי החיים הצמחיה ועוד.
מפגש נוסף התקיים בנהריים במפעל החשמל של רוטנברג. המפגש התקיים באזור הירדני ובשיתוף קצינים מהצבא הירדני והישראלי שקיבלו סקירה על ההיסטוריה של המקום מז'אבו ומאורחת שצרף – שנולדה שם כשאביה עבד במפעל. הירדנים נחשפו לראשונה למשמעות המקום.
~
לפני כ - 20 שנה עשתה תמר הסבה ולמדה גרנטולוגיה, ועברה לעבוד עם קשישים. כיום היא מנהלת את מועדון הזקנים האזורי בפסגות. כן, היא אומרת, זקנים! היא לא מחפשת מילה אחרת...
זקנים שלמדו חכמה, ומכבדים את תארם שמכבד אותם.
העבודה איתם ממלאת ומהנאה, והיא החליטה לדחות את היציאה לפנסיה בשנה.
~
6 ילדים לתמר וז'אבו, ואחת שאפילו גרה איתנו בישוב...
השנה נהרג ז'אבו ז"ל בזמן הלחימה בלבנון, תוך כדי עשיית מה שהכי אהב לעשות – חקירת הארץ ועזרה לחיילי צה"ל.
יהי זכרו ברוך.