סילביה ברמן

את המרפאה הראשונה של עפרה, שהיתה בביתה, היא הקימה. הוא ידע לתקן כל דבר, ואת צינור המים הזורמים הראשון בעפרה, הוא סידר.
עפרה על הספה.
אייב (אברהם) ז''ל, וסילביה ברמן.
רח' המטע, עֹפרה.
כשהגענו לעפרה לפני קצת למעלה מ 30 שנה, שמענו סיפורים על איזו משפחת ברמן ממקימי עפרה, ש'קפצו' לארה''ב, ואוטוטו חוזרים.
לא הכרנו אישית. הכרנו את האגדה.
כעבור שנים, הופיעו שוב וזכינו לחזות בעיניים באגדה המהלכת.
יום אחד דפיקה בדלת. לסטודיו נכנסת חיה ויינר, ולצידה אישה קטנטנה שכולה חיוך. 'תכיר, סילביה ברמן. באתי להראות לה את הסטודיו'...
סילביה הסתובבה, בחנה, ונראה שמצא חן בעיניה.
'אני צריכה לחזור עם אייב' אמרה. ויצאה.
לצערי, כעבור זמן לא רב נפטר אייב.
כשהלכתי ללוות אותו בדרכו האחרונה ושמעתי את ההספדים עליו, הבנתי שהפסדנו דמות גדולה.
כששמעתי את סילביה מספידה את אהבת נעוריה, נשבתי בקיסמה.
כשהגעתי לנחם, קלטה אותי, ושאלה ''מיסטר גרינברג, נכון''? עניתי בחיוב, והיא ביקשה לשמור לעצמה את מס' הטלפון שלי. כשסיימה להוסיף אותי לאנשי הקשר שלה, הראתה לי מה רשמה.
''ברוך גרינברג, אלטֶעזָאכֶען''.
פה כבר ממש התאהבתי...
סילביה ואייב התגוררו בניו יורק, והכירו האחד את השניה כשהיו חברים בבני עקיבא. הם הגיעו מבתים שונים, אך לא נתנו לזה להפריע להם. אייב גדל בברונקס בבית עם 9 ילדים. מיטה היתה מותרות, ואייב ישן על 2 כיסאות שחיבר יחד. סילביה מספרת ש 74 שנה, עד יומו האחרון, היה נכנס בכל לילה למיטה, ובאנחת רווחה מודה לה' על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו לישון על מזרון ולהתכסות בשמיכה!
יום אחד בתקופה של תחילת החברות עם אייב, חזרה סילביה לבדה הביתה. משפחתה התגוררה בבניין דירות גדול, בו התגוררו משפחות מכל העולם. בחדר המדריגות חיכתה לה גב' גָרָפָאלוֹ, השכנה האיטלקיה, וניסתה לשכנע אותה לעזוב את אייב. ''הוא לא בשבילך'' אמרה. ''הוא לא יהודי''!
''למה את חושבת''? שאלה סילביה.
''תסתכלי על האף שלו . זה לא אף של יהודי!'' פסקה.
בתגובה, קנתה סילביה לאייב שרשרת עם מגן דוד, איתה הסתובב מאז.
לאחר נישואיהם התגוררו במונסי, ניו יורק, ונולדו להם 4 ילדים.
שבת אחת, כשהיו כבני ארבעים,
הודיע לפתע אייב לסילביה: "סילבי, אנחנו עולים לארץ ישראל, הגיע הזמן!".
סילביה הסכימה מיד. היא כבר סיימה תואר ועבדה כאחות בבית חולים, הם היו מסודרים והתגוררו בבית פרטי גדול עם 10 חדרים. בחצר הבית חנו להן כמה מכוניות ואופנוע. את כל זה עזבו ביום אחד ועלו לארץ. כשהגיעו לארץ התגוררו בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים.
בשנת 1975 התקשר לאייב חברו עירא רפפורט, והזמין אצלו ארון לפי מידות שנתן לו. כשהגיע עירא לאסוף את הארון שאלו אייב למטרת הארון, ולאן הוא מיועד?
עירא ענה לו שזהו סוד, והוא אינו יכול לגלות.
''אם אתה לא מגלה, הארון נשאר כאן'' ענה אייב.
כשהציץ אייב מהחלון ראה למטה את רכבו של עירא, כשבמושב ליד הנהג יושב בחור ישיבה שאוחז בידיו ספר תורה.
''זהו ארון קודש שהזמנת אצלי''? שאל אייב, והוסיף מיד - ''לאן שהולך הארון אני בא''.
דיוויד בנו שהיה לידם הוסיף ''ואם אבא הולך, אמא הולכת איתו...''.
וכך היה. הם נכנסו לרכב ונסעו אחרי הספר והארון, והגיעו לעפרה שהייתה בשלבי ההקמה הראשונים.
כשהגיעו לעפרה, התקבל ספר התורה בשירה וריקודים. תוך כדי הריקודים פנה אייב לסילביה ואמר לה:
''סילבי, בשביל זה נולדתי!!!".
וכמו שאמר כך עשו. הם העתיקו את מקום מושבם לעפרה והיו מבין מקימי היישוב.
החיים באותה תקופה בעפרה היו לא פשוטים בכלל. התנאים היו קשים מנשוא, ושניהם השתלבו בנשיאה בנטל.
המרפאה הראשונה בעֹפרה הייתה בחדר של סילביה ששימשה כאחות הישוב. אייב היה בעל ידי זהב, הוא הבין בכל וידע לתקן הכל. קו המים הראשון בעפרה נזקף לזכותו, אחרי שהתחבר (באופן פיראטי כמובן) לצינור המים השחור שעבר בין הכפרים. לאחר זמן, הקים נגריה בבית התעשיה, ועבד שם.
אייב אהב לצלם. התיעוד היה בנשמתו. לכל מקום שהלך לקח איתו את מצלמת הניקון שלו.
בכל בוקר היה יוצא מהאשקובית, והמצלמה תלויה על צווארו.
''מה אתה עושה?'' שאלה סילביה.
''סילבי, זה פעם יחידה בעולם שיש מקום כזה!'' ענה.
רובו המכריע של ארכיון עפרה, מורכב מצילומיו של אייב. מאות צילומים עם תיעוד יקר ערך מנציחים את ימיה הראשונים של עפרה.
כעבור כמה שנים, נאלצו סילביה ואייב לחזור לארה''ב מסיבות משפחתיות.
זמנית. מבחינתם, ציונים ואוהבי ארץ ישראל בנשמתם, דובר על חזרה ארעית וזמנית. למי ששאל, ענו שביתם בעפרה בארץ ישראל. הבית ברחוב המטע אגב, עמד מוכן לחזרתם בכל רגע. מעולם לא הושכר. חברם הטוב קובי הורוביץ דאג לשמור עליו במצב תקין ומוכן למגורים.
ואכן, לפני כמה שנים, כשהם כבר בשנת ה 90 לחייהם, שבו לביתם בעפרה.
לחברים שהחמיאו להם על כך שחזרו, אמר אייב - ''אנחנו אף פעם לא עזבנו''!!! אצלו, זו לא היתה אמירה בעלמא. כתובת המייל שלו היתה ''לך-לך''. כשמו העברי, אברהם, כך קיים כאברהם את הציווי 'לך לך' כפשוטו.
בשנה שעברה נפטר אייב. עד יומו האחרון עבד ותיקן דברים. בשבוע לפני פטירתו הוריד אותו קובי מסולם שהציב על הבית כדי להגיע לגג ולאטום אותו. אייב, לא הבין מה הוא רוצה ממנו. התברר שזו הפעם החמישית שהוא מטפס על הגג באותו שבוע. כזה היה אייב.
סילביה מתגוררת עם בנם דיויד בביתם בעפרה, נהנית להסתובב בישוב ולפגוש חברות וחברים, גם כאלו שיכולים להיות נכדיה מבחינת הגיל. מסתבר, שחביבות וחוש הומור משובח, מפצים על הבדלי גיל.
המלצה שלי? אם חשקה נפשכם בסיפור טוב, קבעו עם סילביה פגישה על כוס קפה. לא תתחרטו! מנסיון.
סילביה יקרה, שנזכה ליהנות מחוש ההומור שלך עוד שנים ארוכות, בבריאות טובה, יחד עם כל משפחתך.
תודה גדולה בשם תושבי עפרה על כל העשייה, המסירות, והדוגמא האישית במשך כל השנים.