צילומי תדמית לשילה הקדומה

4 לפנות בוקר, טרום זריחה,

חבורת ילדים טרוטי עיניים

ככל שעוברות הדקות והזריחה מתקרבת הולכים ומתמלאים במרץ חסר שקט והופכים אותי לגננת מרשעת ומשליטת סדר, גרפיקאית ממוקדת אחת,

יחצ"נית שלא מוותרת,

צלם מותש מסחיבת ציוד, ועובד מנהלה שלא מבין איך זה שכשהשמש במזרח הוא לא במיטה במערב,

מערה, תאורה, כלבה שהילדים אוהבים, כלבה שהילדים מפחדים,

סבתא - קר לי, מגדל הרואה שזורח לו מול החושך המסתלק,

רגע ילדים, לאט, לא הספקתי לצלם, חזרו שוב...

חג שמח בשילה הקדומה, היה שווה.