תנועת ההתיישבות - משה ומרים שאול, בני דרום.



הוא היה בן 12 בלבד כשהודיע לאמו שהוא מתכוון לעלות לארץ ישראל. השנה הייתה 1943, והיחסים עם השכנים המוסלמים בחַלַבּ היו דווקא על הכיפאק, אבל משה שאול היה ציוני. בתקופה שבה בריטניה וצרפת של וישי לחמו ביניהן על שטח סוריה, יונה כהן – שליח המוסדות הלאומיים לארצות ערב, ולימים עיתונאי הצופה – לימד את משה ואת חבריו עברית, ועל הדרך הרביץ בהם ציונות. הנער ביקש להצטרף לקבוצת עלייה, אולם אמו סירבה לחתום לו על האישור הנדרש. במקום זאת היא פנתה לאנשי הסוכנות היהודית בבקשה: תגידו לו שאין לכם מקום. משה נאלץ להמתין, אבל לא יותר מדי. ~ ב-1 ביולי 1945 עלה משה לאוטובוס בקו חלב-דמשק, לא לפני שאמו הודיעה לאחד הנוסעים הקשישים: "הילד יתום מאביו והוא נוסע לאחותו. שמור עליו ודאג שירד בתחנה הנכונה". תשע שעות ו־ 400 קילומטר מאוחר יותר, משה ירד בתחנה הנכונה ולן שעות ספורות בביתם של אחותו ובעלה. בחצי השני של הלילה החל המסע שלו לארץ ישראל, בקבוצה שארגנה הסוכנות. הדרך אמורה הייתה לקחת יממה אחת בלבד, אבל אז הדברים התחילו להסתבך.

(המדור המלא עם משה ומרים שאול – מהמסע שלו לסוריה ועד המפגש איתה בבני-דרום – בגיליון דיוקן בעיתון מקור ראשון. ובהמשך באתר העיתון.)



Featured Posts